תובנות ממלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים מהווה קו רכס לכל מי שנטל בה חלק, לאחר שהגעת אליו אתה עובר לתחום אחר, שונה.

נכנסנו למלחמה ההיא חדורי אמונה, בעצמנו, בעוצמתנו, במפקדינו ובצדקת דרכנו.

יצאנו ממנה חבולים, מנצחים אמנם אבל יסודות בסיסיים באמונתו המקצועית התערערו מהיסוד.

המטה הכללי בשנים שקדמו למלחמה חטא והחטיא, נעול בתפיסות של מספר מפקדים, ביהירות, וברמה מקצועית 

אסטרטגית ומערכתית נמוכה, תכנון שרלטני ושאר דפוסי התנהגות, עד שבמלחמה נדרשה הקרבת חיי מאות לוחמים כדי להשיב לצה"ל למצב ממנו יוכל להפעיל את יכולותיו טוב יותר.

החיילים האלה לחמו תוך אמון מלא בהחלטות ופעולות המטה הכללי והפיקוד המערכתי והאסטרטגי הבכיר.

 

שוב נוכחנו כי חיילים מכפרים בדם על טעויות מפקדיהם.

 

זה היה כשל תרבותי מקצועי יסודי - ובעוד הכשלים הארגוניים והטכנולוגיים זכו לטיפול כזה או אחר, כשל התרבות המקצועית לא טופל,
הוא קיים עד היום ובמקרים מסוימים הוא אף העמיק.

 

במאמר המצורף נציג מספר תובנות הנובעות מהכשל התרבותי, ומאחר שהוא לא טופל, התופעו תהאלה קיימות גם כיום, בפינות אחרות,
בעוצמות שונות ולא נעסוק בכך הפעם. 

 

יוהרה, שחצנות, קידוש "המפקד המיתולוגי", "המצביא" ושאר תופעות הן רעל במערכת מקצועית דינמית - על כך בפעמים הבאות.

 

 

 

לקבלת ידיעונים

  • facebook-square
  • twitter-bird2-square