הדוגמה הבולטת בתולדות צה"ל ומדינת ישראל היא מלחמת יום הכיפורים, בה מידע הפך לאמל"ח.
על כשל המודיעין פורסם רבות - כשל התו"ל לכשעצמו - תורת הלחימה בהגנה שאינה תואמת יכולות ומציאות - עלתה גם היא במספר פרסומים והיא מגמה פופולרית כיום בניתוח המלחמה ההיא.
אבל יש עוד מרחב כשל - והוא החיבור בין המודיעין לתו"ל - המשמעויות וההשלכות של המידע שהצטבר - והוא הצטבר - על תורת הלחימה ועל הפעלת הכוחות.
צה"ל בסיני נערך להלחם כנגד הבנתו את הדוקטרינה הסובייטית של התקפה - תקיפה לעומק השטח עם דביזיות משוריינות.
בימים הראשונים למלחמה חיכה צה"ל להתקפות שבוששו לבוא - ולאחר המלחמה אף תאר כיצד החמיצו המצרים את ההזדמנות שנוצרה להם. אבל עיון במידע - הגלוי - של כוונות המצרים - מציג כי כוונת המצרים מלכתחילה היתה להציב כוחות בצידה המזרחי של התעלה ולפגוע במירב הכוחות הישראלים שיתקפו נגד - ולאו דווקא לחדור לעומק סיני - וזה בדיוק מה שקרה,
בעודנו מחכים לגלי התקפות השריון, שיגרנו התקפות נגד שעלו לנו בקורבנות רבים.
לו הערכנו נכונה כי זו כוונת המצרים - לגרור אותנו לתוך מערכיהם - היינו בוודאי פועלים אחרת. אבל לא חשבנו ככה ופעלנו לפי מיטב הבנתנו - השגויה.
המצרים השיגו זאת תוך שימוש מושכל בלוחמת מידע - סאדאת החל בכך כבר שנתיים לפני המלחמה ובגלוי.
בצה"ל הנושא רדום - למרות היכולות הרבות.
אנחנו רוצים להציף את הנושא ולכן המדור הזה.