top of page
תובנות ממלחמת לבנון השנייה - לחימה בארגון
מלחמת לבנון השנייה היוותה מעין הרמת מסך חטופה על לחימת מדינה עם צבא סדיר מול ארגון מיליציוני-טרוריסטי.
בעוד צה"ל נכנס למלחמה הזו עם תורת לחימה של עוצבות מתמרנות ומטרות לחימה הנובעות מתפיסת לחימה "מדינתית", החיזבאללה נכנס ללחימה עם תפיסה של ארגון שאינו מדינה הנלחם להשגת מטרות תודעתיות ולאו דווקא נלחם על טריטוריה.
כאשר נערכת מלחמה שבה מטרות הצדדים הלוחמים אינן נפגשות - כל הצדדים מכריזים על נצחון - כל אחד למטרתו שלו, ואין סתירה בין ההצהרות, כל אחד צודק בגזרתו.
מאז ועד היום התחזקה התופעה של לחימת מדינה בארגון והפכה להיות התופעה הדומיננטית, ועדיין צבאות מתקשים למצוא לה מענה ראוי.
מצד אחד המלחמה הקונבנציונלית בין צבאות סדירים נותרה האיום הקיומי האמיתי על מדינה, איום שהיא לא יכולה להתעלם ממנו, מהצד השני המלחמה כנגד ארגון נערכת על ידי אותו צבא שצריך להיות מסוגל לענות על שני סוגי האיומים.
מהפכות טכנולוגיות וחברתיות המתחוללות בשנים האחרונות, שבבסיסן נבנה על מהפיכת המידע, הרחיבו את גבולות הגזרה של מלחמה ויצרו אפשרויות חדשות לדרכי ניהול מלחמה בתנאי הסביבה החדשים.
בהרצאה המצורפת כאן פרסנו בפני העמותה להיסטוריה צבאית תובנות שהפקנו ממלחמת לבנון השנייה ומבצעים שנערכו לאחריה לגבי דרכי ההתמודדות האפשריות של צבא סדיר ומדינה כנגד ארגון שאינו מדינה.
bottom of page