מדינת ישראל נמצאת בערפל סמיך - לאן הולכים? מי מוביל? מה היעד ומה הדרך? הרחוב והתקשורת מביטים הכליון עניים ובלבול מוחלט לקראת הבחירות הקרבות שסימן ההיכר שלהן והחץ המנחה הוא נגד, לא משנה מאיזה צד, לא משנה מי היעד - מכל כיוון, לכל כיוון השלילי הוא התמריץ, מי אשם? מי אחראי? מי יוביל? מי ייקח אחריות? גם העולם הרחב משתלב באותה מגמה, נשיא ארה"ב הרוכב על עוצמתה הכלכלית והצבאית של ארה"ב מנדנד את עריסת העולם בכל פינה בה יש לו ולארה"ב אינטרס - גם כשהאינטרס משתנה מדי פעם - המיקוד בשורת

המלחמה בין ישראל, ארה"ב ואירן סובלת מאין ספור כשלים אסטרטגיים מצד ארה"ב וישראל ועמידה נחושה, אמיצה וחכמה מהצד האירני. התוצאה ברחבי העולם - בריחה ממעורבות ותמיהה כיצד זה יסתיים - וגם איך מתקבלות שתי השותפות ארה"ב וישראל בעיני היושבים ביציע. טראמפ מחפש חילוץ, ישראל מחפשת השלמות הכוח והלחץ בא מהבית הלבן. לאן?

בתחילת החודש ארה"ב ואירן הסכימו על הפסקת אש וכניסה למשא ומתן. כל אחת מהן ומטרותיה, ישראל\ השותפה ללחימה, הוזזה הצידה שלא תפריע, מטרותיה "העודפות" על אילו של ארה"ב הזזו הצידה, "ותטופלנה" בהתאם לתוצאות המשא ומתן. הנשיא טראמפ שנוכח כי שי לו בעיה בבית בהמשך מלחמה מנסה לרבע מעגלים ויגיע בסופו של משא ומתן למשהו שהוא יוכל להציג כניצחון, ישראל תצטרך לבלוע והא יחזור לענייניו היותר דחופים. אירן שעמדה בנחישות מול מאמצי ישראל וארה"ב והנזק האדיר שנגרם לה בכוח אדם איכותי, במנהיגיה וכלכלתה

על תכנון וניהול מלחמה המלחמה ברבע הראשון של המאה ה-21 משלבת את כל תכונותיה האוניברסליות של מלחמה בכלל עם היכולות הרלוונטיות לתקופה טכנולוגית והסדר הכלכלי – פוליטי של עוצמות מדיניות במרכזי עוצמה בעלי השפעה אזורית וגלובלית. כך היה תמיד וכך גם כיום, ונראה שגם בעתיד. הקביעה הקלאוזביצית שמלחמה היא מלחמה היא המשכה של מדיניות באמצעים אלימים, נותר במקומה בשינויים קלים להתאמה לתקופה – כיום המלחמה, בתפיסת מנהיגים מסויימים אינה המשכה של המדיניות, היא המדיניות, והמעשה הפוליטי הוא היישום,

לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ יש תפיסת עולם משלו - אמריקה (ארה"ב) תחילה ו אני ואפסי עוד. ומדינות העולם הסמוכות על שולחנו - רועדות, רוטטות או משתחוות. רק אירן מנסה להתנגד. סין בונה עוצמה כנגד, אירופה חוזרת לממדיה טרום מלחמת העולם השנייה. לאן?

מדינת ישראל קמה ב-1948 כפועלה של התנועה הציונית בעקבות הקונגרס הציוני הראשון ב-1897. היא הוקמה בסערת מלחמת השחרור ותוך קליטת עליה ממדינות מצוקה וכפליטים מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. בהכרזת המדינה נוסחה מגילת העצמאות כמורת הדרך הערכית, המבנה הפוליטי שגובש היה המשכה של ההסתדרות הציונית. 76 שנים מאוחר יותר, מדינת ישראל מתבוססת במאבק על כוח ואמצעים בין ממסד דתי גלותי במהותו, מאבק בין דמוקרטיה חופשית ודמוקרטיה כוחנית חד-כיוונית ואין חוקה, ואין מורה דרך לחזרה למקורות האידאולוגי

טראמפ העביר את תשומת ליבו לאזורים אחרים, עניינו במזרח התיכון הוא במקומות "נוטפי ממון" אחרים, ישראל ומדיניותה (?) כלפי פלסטינאים, לבנונים ואירנים מוכוונת כלפיה פנים, לבחירות הבאות, ישראל איבדה את הקשר לעולם, לגביה טראמפ יחרוץ דבר. היעד הבא?

ממשלת ישראל עסוקה בפוליטיקה פנימית ובהערכות לבחירות פריימריס בליכוד ולקראת בחירות כלליות. הנשיא טראמפ שולט ביד רמה. עד לבחירות כלליות, אם תערכנה, צפוי לנו בוקה ומבולקה של תככים פוליטיים ומלחמות פוליטיות פנימיות - מדינת ישראל הדרדרה עמוק - ולא אויביה גרמו לכך. העולם השפוי - מסתכל, משתומם, ותופס מרחק. טראמפ חוגג וחולב מיליארדים מכל הסביבה. קוו ואדיס

הנשיא טראמפ הודיע כי המלחמה בעזה הסתיימה. ישראל נגררה להסכים. אבל מטרות המלחמה, גלויות וסמויות אינן מושגות בהצהרות - הצהרות טובות לפוליטיקה פנימית, מה שברור הוא ששום דבר לא ברור, ובעיקר מי מוביל ולהיכן. קוו ואדיס

השמות אותם שמות, מאזן הכוחות השתנה דרמטית, והוא טרם התייצב. כוחות עלו כשחקנים ראשיים - קאטר, טורקיה, ארה"ב, כוחות נסוגו לאמדות תצפית - סעודיה, מצרים, האמירויות, ותחת החגיגה הזו החמאס ממשיך להלחם, ישראל ממשיכה לפעול במרץ ללא תוכנית סיום. מאזן חדש