ידיעון מרץ 2026: מלחמה עם אירן
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
על תכנון וניהול מלחמה
המלחמה ברבע הראשון של המאה ה-21 משלבת את כל תכונותיה האוניברסליות של מלחמה בכלל עם היכולות הרלוונטיות לתקופה טכנולוגית והסדר הכלכלי – פוליטי של עוצמות מדיניות במרכזי עוצמה בעלי השפעה אזורית וגלובלית. כך היה תמיד וכך גם כיום, ונראה שגם בעתיד.
הקביעה הקלאוזביצית שמלחמה היא מלחמה היא המשכה של מדיניות באמצעים אלימים, נותר במקומה בשינויים קלים להתאמה לתקופה – כיום המלחמה, בתפיסת מנהיגים מסויימים אינה המשכה של המדיניות, היא המדיניות, והמעשה הפוליטי הוא היישום, אין כאן הבדל עקרוני אלא שינוי סדרי עדיפויות וקדימויות משולבים.
אנחנו נמצאים בתוך מלחמה שמנקזת אליה את כל כשלי המנהיגות האפשריים – הנהגה צרת אופקים המונעת מאינטרסים אישיים. למה? פשוט כי הם יכולים; הכוח הכלכלי והטכנולוגי מאפשר להם לשלוט בכל מי שזקוק לשירותיהם. ביחסי שלטון-נשלט דבר לא באמת השתנה מימי קדם, הטכנולוגיה היא רק כסות חדשה למבנה ישן.
ישראל וארה"ב נכנסו למערכה הזו ללא אסטרטגיית יציאה. הגישה של 'נפגע במשטר והעם כבר יעשה סדר' מעידה על בורות היסטורית ביחס ל'תרבות המלחמה'. מלחמה, ביסודה, היא מעשה מדיני המשתמש באלימות להשגת מטרה; כאן נותרה רק האלימות, והסוף יהיה רע לכל הצדדים.
בארה"ב יש נשיא שפעולותיו מרעידות את הקרקע, ואצלנו ראש ממשלה שחולשותיו האישיות והערכיות מאפילות על חוכמת השיווק הפוליטי שלו – שיווק שבו גם נשיא ארה"ב נשבה. כל תוצאה של המלחמה הזו תהיה הרת אסון לטווח הארוך. הסדר החדש שייווצר כאן לא בהכרח יהיה טוב יותר. ומה בארה"ב? מאזן הכוחות הפנימי מתערער; הכוח כבר מזמן לא אצל הבוחר, אלא אצל בעלי הממון המופרז.
תגובות